טנטו סוהו מציין מכלול בן עשר טכניקות של לחימה בסכין. המכלול נלמד כחלק אינטגרלי מקורס הסנשוסא שנערך בהומבו דוג'ו של שיטת יושינקאן אייקידו. הטנטו סוהו מוצג כל ספטמבר במסגרת ההדגמה השנתית של השיטה בטוקיו. ההדגמה אסטתית וזורמת ויש לה חשיבות רבה לכול העוסקים באייקידו. הטנטו סוהו נוגע ביסודות הגופניים, הרוחניים והפילוסופים של אומנות האייקידו.
תרגול הטנטו סוהו מאפשר הבנה עמוקה של תורת הלחימה היפנית ואת מיקומן של טכניקות האייקידו במסגרת הלחימה המעשית. חרבות וסכינים היוו את כלי הנשק העיקריים של של לוחמי העבר – הסמוראים. הם נשאו אותם על גופם בכל עת ובכל מקום כמעט, תמיד נכונים לדקור ולשסף אוייב מזדמן. בריחים והטלות, טכניקות הזהות לטכניקות האייקידו, היו חלק חשוב בתורת הלחימה. הטכניקות בוצעו כתגובה לנסיונות לפרוק אותם מנשקם, או להיפך, בכדי שיוכלו לפרוק את יריביהם מנשקם.
תרגול הטנטו סוהו גם מביא לידי ביטוי את המא-אי, המרחק הרצוי מהיריב במהלך הקרב ובכל שלב בביצוע טכניקה.האימון בסכין גם שופך אור על הקמאי, (עמידת המוצא), של האייקידו, הזהה לעמידת המוצא של הלוחם החמוש. בקמאי של אייקידו הזרועות מתוחות לחזית, מנח המשמש כמדד למרחק הרצוי בכדי להימנע מפגיעת להב היריב.
השימוש בכלי הנשק, גם אם עשויים מעץ, מייצר תחושת סכנה, נוכחות של איום המאפשרת להנחיל את הלך הרוח של הלוחם היפני.
תחושת נוכחותו של המוות הייתה חלק חשוב בחיי הסמוראי. הסמוראי חונך להיות נכון להקריב את חייו בכל רגע נתון, להתייחס אל כל שנייה ביומו כאילו הייתה האחרונה. הסמוראי למד לחיות את ה – 'רגע', את ההווה, ממוקד, מחוייב ועירני – שלושת המרכיבים ההופכים את תרגול האייקידו לתרגול של בודו אמיתי.