שלושה חודשים בבייג’ינג

על וו’שו, (אומנויות לחימה סיניות), רפואה סינית ובייג’ינג של תחילת שנות התשעים. חוויות וזכרונות של סנסאיי גדי שור מזמן שהותו בסין.

כתב – גדי שור

ערך לשונית וספרותית – אייל אוסטפלד

פרק ראשון 

פרק שני  

פרק שלישי

פרק רביעי 

פרק חמישי  

פרק שישי

פרק שביעי 

פרק שמיני 

פרק תשיעי  

פרק עשירי  

פרק אחת עשרה 

פרק שתיים עשרה

פרק שלוש עשרה

פרק ארבע עשרה

פרק חמש עשרה

פרק שש עשרה

פרק שבע עשרה

פרק שמונה עשרה

פרק תשע עשרה

פרק עשרים

פרק עשרים ואחד

פרק עשרים ושתיים

פרק עשרים ושלוש

פרק עשרים וארבע

תרגיש את האנרגיות – מסע רוחני משעשע בהודו – סיפור בחלקים

 

 

חוויות משהיה בפונה – מקום מושב האשראם של הגורו אושו.

הסיפור רווי בארועים משעשעים וגם משעשעים קצת פחות

כתב – גדי שור

ערך לשונית וספרותית – אייל אוסטפלד

 

פרק ראשון

פרק שני

פרק שלישי

פרק רביעי

פרק חמישי

פרק שישי

פרק שביעי

פרק שמיני

פרק תשיעי

פרק עשירי

פרק אחד עשרה

פרק שתיים עשרה

פרק שלוש עשרה

פרק ארבע עשרה

פרק חמש עשרה

פרק שש עשרה

אייקידו – אומנות הלחימה

אומנויות לחימה הם שם לתחום רחב ובו מגוון תורות של אומנויות לחימה. אחת מאומנויות הלחימה המודרניות יותר היא ה – אייקידו. אייקידו היא אומנות לחימה יפנית אשר התפתחה במהלך שנות העשרים עד שנות השישים של המאה העשרים, על ידי מוריהיי אואשיבה, והיא מתבססת על אומנויות לחימה יפניות שונות בהם התמחה מייסד האייקידו. כיום, אומנות הלחימה אייקידו נפוצה על פני הגלובוס והיא משמשת כתורה חשובה עבור אנשים רבים.

לא רק אומנויות לחימה – האייקידו כדרך חיים.

כאשר אואשיבה ייסד את ה- אייקידו הוא הדגיש כי אומנות לחימה זו מהווה למעשה דרך חיים ופילוסופיה חברתית שעיקרה דווקא השכנת ורדיפת שלום. נשמע מנוגד אבל האייקידו באמת פועל כך. מטרתו של העוסק באייקידו היא בעצם לפתור מריבות ועימותים בדרכים של שלום ושיח. הוא משתמש בתנועות לחימה רק על מנת להגן על עצמו מהתוקף, תוך כדי התחשבות בתוקף עצמו והימנעות מגרימת נזק כל שהוא לתוקף, לעצמו או למישהו אחר. התורה מאחורי אייקידו דוגלת במרחב התנועה המתמזגת ומשתלבת עם תנועתו של התוקף. את האלימות והכוח מסיטים ומנתבים למקום של התמזגות והתאחדות בתנועה.

למעשה, המוטו של אייקידו הוא מיזוג הרמוני של גוף ונפש על מנת ליצור חברה טובה יותר. הרעיון הוא לא לנצח אדם אחר אלא לנצח את הפחדים, המכשולים, המגבלות והקשיים שנערמים במהלך חייו של האדם. המטרה המרכזית היא לנצח את התכונות השליליות הקיימות באדם. מכיוון שהאייקידו דוגל בדרכי שלום, ניתן אף להבחין זאת בעת האימון. אין קרבות, אין תחרויות בענף ורמתו או יעילותו של המתאמן אינה נמדדת בניצחונות או בהפסדים בקרבות שונים או תחרויות מיוחדות.

אייקידו – משמעות השם והתפתחות אומנות הלחימה

משמעות השם “אייקידו” על פי השפה היפנית היא: הדרך להרמוניה עם האנרגיה. כשמפשטים זאת לפרקטיקה, אפשר באמת להבחין בחיבור הפנימי העמוק של האדם עם התנועה שלו, וניתוב התנועה לדרכים של עשיית שלום ושמירה עליו. התפתחות האייקידו נמשכה לאורך עשרות שנים על ידי המייסד אואשיבה, ולאחר מותו בנו המשיך לפתח את האומנות ולהפיץ אותה בעולם.

אומנות לחימה כמרגוע

בשל השם המטעה, קשה לחשוב על סוג של אומנות לחימה כמקום רגוע או שלו, אבל אייקידו הוא באמת כזה. הוא יותר אומנות מאשר לחימה, אומנות של התנועה, של ניתוב התנועות האלימות לתנועות משתלבות ולא מאיימות. בסופו של דבר, המטרה היא להביא לחיבור בין בני האדם, גם אם מדובר בין תוקף למותקף. משנתו של אייקידו כה חשובה, והפילוסופיה מאחוריו כה משמעותית, עד שאנשים מכל העולם דוגלים באומנות לחימה זו כדרך חיים שלהם. אם גם אתם מעוניינים ללמוד אומנות לחימה שהיא למעשה אומנות השלום, חפשו מדריך אייקידו טוב קרוב למקום מגוריכם. גם אם לא תתחברו, בטוח תרגישו טוב.

אומנויות לחימה

בעשורים האחרונים, התחום של אומנויות לחימה הלך והתפתח, ותפס כל חלקה טובה במערב. אפילו באולימפיאדה קיימות תחרויות בענפים של אומנויות לחימה וחלקן נחשבות כיום לענף ספורטיבי לכל דבר. אומנויות לחימה כיום נלמדות כבר מגיל צעיר וכמעט בכל מתנ”ס ניתן למצוא לפחות חוג אחד בלפחות באחת מאומנויות הלחימה הקיימות כיום. אבל אומנויות הלחימה הן בעלות עבר מפואר והיסטוריה מכובדת, והן נוסדו תחילה כדי להוות מקור לחיזוק החיילים מול האויבים הקרבים לקראתם בעת מלחמה.

מקורן של אומנויות הלחימה

אומנויות הלחימה התפתחו בעיקר בארצות המזרח הרחוק. סין הייתה הראשונה שבה התפתחו מיומנויות לחימה שונות שהפכו לתורות לחימה מפוארות, כדרך ללחום בעמים שכנים שניסו לפלוש לסין. המפורסמת מבין אומנויות הלחימה הסיניות היא הקונג פו. יפן פיתחה אף היא אומנויות לחימה שונות ביניהן הקראטה והג’ודו, שהפכו ברבות הימים לענפי ספורט אולימפיים פופולאריים. גם בהודו ובפיליפינים התפתחו תורות לחימה שונות, וכולנו מכירים את הקפוארה שהגיעה אלינו דווקא מברזיל. לאחרונה הפכה פופולארית אומנות הלחימה אייקידו – שהיא למעשה אומנות לחימה יפנית המבוססת על שילוב של אומנויות לחימה יפניות שונות בתוספת אנרגיות רוחניות. האייקידו נחשבת לאומנות לחימה מודרנית יחסית, אך גם כזו הנשענת על הבסיס הכי עתיק של אומנויות הלחימה העתיקות, וככזו היא משלבת חדש וישן, רעננות וניסיון.

אומנות בשילוב של לחימה

מהן בעצם אומנויות לחימה?

אומנויות לחימה כשמן כן הן – האומנות ללחום. תורה שלמה באמצעותה במזרח הרחוק הקדום, התמודדו החיילים בקרב. ככל שהפכת למנוסה, מתוחכם ומוכשר יותר, הסיכוי שלך להביס יותר ויותר אויבים ולקטוף כבוד ותהילה, עלה. לכן אנשים רבים עסקו בתחומי אומנויות הלחימה. אומנות הלחימה היא למעשה מיומנות פיזית נלמדת. המטרה העיקרית בלמידה של מיומנות זו היא שיפור היכולת בעת לחימה או קרב פנים מול פנים. אולם לצד מטרה זו קיימים גם ערכים נוספים הכוללים, הרמוניה גופנית, שליטה בגוף ובנפש, איזון גופני ונפשי, ערך אומנותי, שיפור היכולות הקוגניטיביות והתודעה ועוד.

אומנויות לחימה כיום

כאמור, כיום אומנויות הלחימה משמשות יותר כענפים ספורטיביים וכפעילות פנאי ולא כהכשרה לקראת קרב אמיתי. מרגע שהגיעו מיומנויות של אומנויות הלחימה למערב, הן הפכו נפוצות ופופולאריות והן נלמדות במקומות רבים ושונים. אחת ההשפעות של המערב כוללת גם התאמה או שינוי של אומנויות הלחימה מדרכן המקורית. כך אומנות הלחימה אייקידו, על אף שנוסדה ביפן על ידי יפני שהתמחה באומנויות לחימה שונות, היא אומנות לחימה מודרנית יותר המשלבת איזון של גוף נפש ושואפת להגיע להרמוניה פנימית באמצעות המיומנות הגופנית.

איך ואיפה מתחילים ללמוד?

אם רוצים ללמוד אומנות לחימה כל שהיא, כדאי קודם לדעת מה המטרה. האם אתם מעוניינים ללמוד אומנויות לחימה בשביל הכיף והשחרור? מחפשים אומנויות לחימה כחוג לילדים? מחפשים משהו מקצועי יותר? מעוניינים להתמקצע בתחום? השאלות הללו יובילו אתכם למקומות הנכונים.

איקידו וניהול משא ומתן – מאמר על אומנויות לחימה,אייקידו וניהול משא ומתן – מאת אייל גליקסר

 מבוא

משא ומתן (להלן מו”מ) קיים למעשה, על צורותיו השונות מהיום שבו המין  האנושי הבין שניתן להחליף דבר בדבר אחר. מאז לכל סחר חליפין בכל תחום: אוכל, לבוש, מתכות, וכו’ מתלווה מו”מ.

המו”מ מהווה את הצורה הבסיסית ביותר לקביעת מחיר של סחורה העוברת מיד ליד. עם התפתחות הצווליזציה גילוי של מקומות חדשים והתקרבות בין עמים החל המו”מ להשפיע לא רק על אלו שהשתתפו בו באופן פעיל אלא על מגזרים שלמים, עמים וארצות.

 

אייקידו הוכרזה כשיטה רשמית רק בשנת 1941 כאשר קדמו לה חבלי לידה ארוכים. ראש השיטה מוריהיי אואשיבה, הידוע כ- “או סנסאיי” – המורה הגדול, נולד ב- 14 לדצמבר 1883. עד להכרזה הרשמית על אייקידו התנסה אואשיבה במספר אומנויות לחימה כגון: קיטה ריו ג’וג’יטסו, שינקאגא ריו, ודייטו ריו אייקיג’וג’יטסו  . התנסויות אלו השפיעו רבות על דרך חשיבתו, הבנתו ותפיסתו של אואשיבה בביסוס יסודות האייקידו.

ייחודו של אייקידו בא לידי ביטוי בעובדה שאואשיבה מעולם לא התייחס לאייקידו כאומנות לחימה אלא כדרך של חיי הרמוניה עם הטבע, העולם ומול היריב.

בעבודה זו אני אתייחס לעשרה  “טיפים” לניהול מו”מ כאשר הדגש בכל אחד יהיה איך ניתן לשלב בין עקרונות האייקידו לעקרונות ניהול מו”מ. וזאת על מנת שנוכל להפיק את המיטב מכל מו”מ שאנחנו שותפים לו.

 
דיון

במהלך פרק הדיון נסקור כל “טיפ” במפורט, נסביר את משמעותו במהלך משא ומתן ואיך ניתן לשלבו עם עקרונות האייקידו.

למד להעריך את הצד השני

כאשר אתה ניגש למשא ומתן אסור לך לזלזל ביריב שלך. לעולם לא תוכל לדעת האם אתה חזק יותר, חכם יותר או טוב יותר. ולכן חשוב ביותר להגיע למשא ומתן עם כבוד והערכה ליריבך. איש אייקידו תמיד ינהג כך עם יריב שאינו מוכר לו, החוכמה היא לתת כבוד אך יחד עם זאת, להיות ערני לכל תזוזה, הטיית גוף או שינוי בנשימה על מנת שתוכל לצאת ממשא ומתן / קרב זה כשידך על העליונה.

איסוף מידע

להגיע מוכן למו”מ משמעו להיות מוכן ולהכיר כל דרישה, צורך,אילוץ או אופציה שהיריב יכול להשתמש בה לטובתו. לכן, איסוף מידע היא פעולה מקדימה לפתיחת מו”מ וחשובה מאין כמוה. גם בבואך לקרב או להתמודדות באייקידו עליך להכיר בחשיבות איסוף המידע ולבצע זאת ביסודיות: מול מי אתה נלחם? איזה עוד שיטות הוא מכיר? מהם החולשות שלו? איך תתנהג הסביבה אם תנצח בקרב? איש אייקידו מיומן ידע לאסוף את כל הנתונים הנדרשים על מנת שידו תהיה על עליונה גם בקרב וגם בניהול מו”מ.

מיקוד

בין התכונות החשובות ביותר של איש אייקידו היא היכולת להתנתק מהסביבה, מהרעש וההמולה עם זה על המזרון, ברחוב או במשרד ולהתרכז ביריב/ים העומד/ים מולו. עצם העמידה התקיפה והנחושה אל מול היריב תגרום לו להיסוס, ספק ותהליך קבלת ההחלטות שלו לא יהיה במיטבו. חלק גדול מתחושת המיקוד הוא בעצם החלטתך כמה רחוק אתה מוכן ללכת בקרב זה או במהלך מו”מ. מיקוד משמעו שכול כולך מתוזמן לקראת המו”מ או הקרב. ” המשמעות של “בתזמון אחד” היא, שכאשר סגרת על האויב, הכה אותו במהירות ובישירות ככל שניתן,… מבלי לתת לו שהות להחליט על צעדיו הבאים.”

הכול נתון למשא ומתן

בניהול מו”מ צריך להיות אסרטיבי, לדעת לבקש את מה שאתה מחפש ולסרב לקבל “לא” כתשובה, כמובן, שכל אלו צריכים להתבצע ללא הבעת מתח, דאגה או כעס. גם באייקידו צריך לדעת לשאול שאלות, להקשות על מנת להבין את ייחודה של אומנות לחימה זו. ההבנה הזו היא שתיתן לך את הכוח להתמודד מול כל יריב.

המוח הוא כמו מצנח

המוח הוא כמו מצנח, הוא עובד רק כשהוא פתוח. לעולם אל תינעל בעמדותייך, החוכמה היא להבין איך ועל מה חושב הצד השני וכדי לעשות זאת על הצד הטוב ביותר עליך להבין כיצד הוא פועל ומתנהל. גם באייקידו אנו נוהגים כך, לעולם אל תחליט על ביצוע טכניקה מסוימת לפני שאתה מזהה את כיוון ומטרת ההתקפה, תמיד תהיה פתוח לשינויים וסגנונות שונים תוך כדי למידה וכן גם תוך כדי קרב. לכל מורה “סנסאי” וגם ליריבך השקול לך יש תובנות משלו לביצוע טכניקה או לדרך הלימוד שלה. אם תשכיל לחבר את התובנות של כולם, תוכל לבצע את הטכניקה בצורה הטובה ביותר.

“A Heiho- Sha is a Samurai who studied deeply from many masters and added the results of his own research to his fighting method. This allows him to be ever-victorious; a virtuoso in the art of war”

לשאול, להקשיב

כדי להגיע לרמה גבוהה של מצוינות ומקצוענות נדרשת דבקות במטרה, נחישות, מוטיבציה עקשנות וסקרנות. לעולם אל תהסס לשאול שאלות שלדעתך ישפרו את הטכניקה שלך באייקידו או במו”מ, אולם, כדי להפיק את המרב מן התשובה, עליך להקשיב באמת! להפנים את המסר ולפעול לפיו. יכולת ההקשבה חשובה לא פחות מהתכונות הנזכרות לעיל.

אגו, אמוציות ורגשנות

באייקידו כמו גם בניהול מו”מ, תכונות אופי אלו לא יסייעו לך במצבים אלו. ככל שתכונות אלו חזקות יותר, הדעת מוסחת מהמטרה העיקרית והיריב ינצל זאת לטובתו וירחיק אותך מהמטרה שהצבת לעצמך. כמו במו”מ גם באייקידו המטרה היא החשובה. ככל שתהיה יותר ממוקד יהיה קשה יותר להסיט אותך מדרכך להתקיף ראשון?

לחימה באייקידו מבוססת על ניצול כוח היריב. על מנת לנצל כוח זה בכל צורה שהוא מופיע, עליך לחכות שהיריב יתקיף אותך ואז לתקוף. בזמן זה אתה חייב לנסות ללמוד כל מה שניתן על היריב: אופי נשימתו, העמידה שלו, הריכוז שלו. גם במו”מ הדרך הטובה ביותר לגלות את קלפי היריב היא לתת לו להציע ראשון, לראות האם הוא לחוץ? האם הוא בטוח בעצמו וכד’. ייתכן מאוד שהצעתו הראשונית נמוכה מהצעתך.

למד מהניסיון

כל התנסות באייקידו או במו”מ תורמת לך, בין אם הפסדת בקרב או את העסקה. ככל שתצבור יותר ניסיון, כך תוכל להעלות את רמתך בשני תחומים אלו. לניסיון יש חלק חשוב מאוד בגישה שלך לפני תחילת המו”מ ובהתנהלות שלך במהלכו. גם באייקידו הניסיון, רוח הלחימה, יכולים לסייע לנצח את הקרב.

אימון תמידי

נקודה זו היא הנקודה החשובה ביותר מכל הנקודות שמניתי עד כה. אימון, אימון ושוב אימון. חובה על כל לוחם אייקידו להתאמן כמה שיותר על מנת שהוא יהיה מוכן לכל תסריט שעלול להתפתח וכן לשפר את הטכניקה שלו. גם במו”מ האימון חשוב ביותר, להגיע מוכן משמעו: לדבר רהוט, “להבין עניין”, לחתוך שצריך ולסכם כשצריך. כל הטכניקות האלו ישתפרו לעין ארוך לאחר תרגולים מסיביים ורצופים.


“Life is growth. If we stop growing, technically and spiritually, we are as good as dead.”

סיכום
אייקידו וניהול מו”מ הם למעשה שני תחומים שונים בתכלית, האחד, משמש את כולם בחיי היום-יום ונעשה בו שימוש גם באופן לא מודע. השני, נגיש לכולם, אולם רק אלו שממש עוסקים בו מפיקים ממנו תובנות להתנהלות יומיומית. למרות הבדלים מהותיים אלו, ישנם קווים מנחים משותפים רבים בין התחומים: הערכה לצד השני, איסוף מידע, התמקדות, חשיבה יצירתית ועוד. למרות העובדה שניהול מו”מ היה קיים בצורות שונות החל משחר ימי ההיסטוריה אם זה בסחורות, ידע, אנשים ובעלי חיים ועד היום. אומנות ניהול המו”מ התפתחה מאוד וממשיכה להתפתח.

אייקידו – שהיא אומנות לחימה “קצת” יותר צעירה מניהול מו”מ דוגלת באותן נקודות: תן כבוד ליריב שלך גם אם הוא נחות, היה עניו, נצל את כוחו של היריב על מנת להתקיפו, היה ער לסביבה ועוד.

החיבור המיוחד, בין שתי אומנויות כל כך שונות: האחת פיזית, בעל מסורת לחימה ארוכת שנים שעוצבה ברוח הסמוראים ביפן העתיקה, לעומת ניהול מו”מ שהתפתח עם השנים (מראשית האנושות) והיה תמיד בכל תחומי החיים, הוא שאדם המכיר את עקרונות האייקידו יוכל ליישם היטב את הידע שרכש באופן  שיאפשר לו לנהל מו”מ בצורה טובה, עם ראייה רחבה, הכרת היריב והסביבה וייתן לו את היתרון על פני היריב.  באותו אופן, גם אדם המתמחה בניהול מו”מ יוכל ליישם את עקרונות ניהול המו”מ כדי לשלבם בעקרונות האייקידו וכך להגיע לרמה גבוהה יותר של ביצוע.

לסיכום, אני מצרף שתי ציטטות מפיו של אואשיבה הממחישות למעשה את הדמיון והשותפות בין ניהול מו”מ לאייקידו.

Always keep your mind as bright and clear as the vast sky, the great ocean, and the highest peak, empty of all thoughts. Always keep your body filled with light and heat. Fill yourself with the power of wisdom and enlightenment.

 Study how water flows in a valley stream, smoothly and freely between the rocks. Also learn from holy books and wise people. Everything – even mountains, rivers, plants and trees – should be your teacher.     

ביבליוגרפיה

10 טיפים לניהול משא ומתן מוצלח, גיל פרץ, Y-Net , 07/03/2007.

ספר חמש הטבעות, מיאמוטו מוסאשי, אסטרולוג הוצאה לאור בע”מ, 1645

חמש דרכים לנהל משא ומן ביעילות, בני ישראלי, אתר המאמרים הישראלי.

מעל לחוק, או איפה אתה סטיבן סיגל? – מאמר העוסק במוסריות מדריכי אומנויות הלחימה

עולם אומנויות הלחימה של המזרח מצטייר בעיניי רבים כדרך חתחתים ארוכה המאתגרת, גופנית ורוחנית, את ההולך בה למען יצירת הלוחם האולטימטיבי. אומן לחימה שכזה נתפס כאדם המסוגל להתגבר על פחדיו ולעמוד בקשיים ובמצבים מסכני חיים תוך שמירה על קור רוח ומחשבה צלולה. אינספור מיתוסים, סיפורי גבורה ומסתורין אופפים את אומני הלחימה הגדולים. דבר זה אינו מפליא כלל, שכן יכולות טכניות גבוהות ושליטה עצמית יוצאת דופן היוו מאז ומתמיד מושא להערצה ולחיקוי. לא מפתיעה אם כך העובדה כי מדריכים ומאמנים רבים של אומנויות לחימה נתפסו בעבר ועדיין נתפסים כיום כאנשים יוצאי דופן, משכמם ומעלה, מורי דרך לנצחון על פחדים ולפיתוח יכולות נשגבות.


ההערצה הגבוהה למורי הלחימה הרחיבה בהכרח את תחום שיפוטם מעבר לתחום הלחימה. מי לא זוכר ומוקיר את גישתו המוסרית ללחימה של מיסטר מיאגי מ”קראטה קיד” או את משפטי המחץ העמוקים של הנזיר מגולח הראש מהסדרה “קונג פו“? מי יוכל לשכוח בנקל את יודה הקטן והעוצמתי מהסרט “מלחמת הכוכבים” ושעוריו המאלפים באומנות הג’דיי?

אך האם תפיסת המדריך כיועץ רוחני לחיים מוצדקת? האם באמת יכולת לחימתית גבוהה טומנת בחובה כלים המכשירים את המדריך למעמד על של גורו? התשובה לשאלה שכזו היא מורכבת ובהחלט תלויה באינדיווידואליזם של כל מדריך ומדריך. בהיבט ההיסטורי, לא היה מעולם קשר ישיר בין השניים, למעט במסגרות כמו בתי הספר של נזירי השאולין.

במסגרת דרכי באומנויות הלחימה נתקלתי במורים שדרך חייהם היתה בהחלט מושא להערצתי ומודל ראוי לחיקוי. ואולם, חייב אני לציין, כי גם פגשתי לא מעט אנשים שלמרות שלא עסקו בלחימה, דרך חייהם הייתה מעוררת השראה לא פחות, ולעיתים אף הרבה יותר.

לטעמי, המרכיב היחידי והבלתי תלוי בנושא המדריך המהווה יועץ לחיים, הוא באחריות שלוקח אותו אדם על חייו של תלמידיו. אחריות זו לא נופלת בחשיבותה מהאחריות אותה נוטל מורה לילדים בבית הספר או רופא על מטופליו. הסיבה לכך נעוצה בעובדה הפשוטה שבכדי להפוך למורה לחיים, לגורו, על המדריך להענות לדרישת תלמידיו ולקיים מערכת יחסים שכזאת. ואל יאמר מי מהמורים כי מערכת יחסים שכזו היא חד צדדית בלבד הנמצאת רק בראשו של התלמיד וכי הוא מעולם לא דרש מתלמידיו התייחסות שכזו. הרי גם אם המורה לא דרש כך מפורשות, עצם העובדה כי מעולם לא שלל את העובדה, הוא הביא על עצמו את האחריות למצב שנוצר. כאשר ישו נעצר ונחקר בידי המנהיגים היהודיים והרומים  לגבי היותו מלך היהודים, ישו השיב כי תלמידיו אמרו זאת ולא הוא. בכך הוא חתם את מר גורלו. עצם העובדה כי לא שלל את הדבר היה בגדר הודאה באשמה.

מעבר לאפקט הגורו שהוא בהחלט מהלך קיצוני המנוצל בידיי מורים מעטים, הרי ישנם גם תחלואים הנוגעים ליחסי הגומלין בין בעל הסמכות ותלמידיו. כאדם העוסק באומנויות לחימה מזה יותר מ20 שנה, זכורים לי מקרים רבים להמחשת דברי אך אציין כמה בודדים כי קצרה היריעה מלהכיל את כולם.


רק בשבוע שעבר חזרתי מטיול באירופה שם יצא לי להתאמן במחיצתו של מדריך ג’וג’יטסו מהולל. השיעור היה מצויין,המורה אכן היה בקיא בתחומו ונהניתי מאוד במחיצתו. אולם בתום השיעור הרגשתי הטובה השתנתה לאכזבה עמוקה כאשר החל המורה להתרברב בפני שורת תלמידיו הסוגדים לו, כי בזמן זה או אחר הוא שכב עם תלמידותיו ללא יוצאת מהכלל. יש לציין כי הוא לא המדריך הראשון בו נתקלתי שנוהג כך. בשובי לארץ, לאחר שהייה של מספר שנים בחו”ל, נדהמתי כאשר קולגה וחבר לשעבר התקשר ודרש בתוקף כי אסרב לפתוח את דלתות המכון שלי בפני קבוצה של  תלמידיו לשעבר שעזבו אותו ושבהם הוא חשד כי עלולים הם להגיע לאימונים אצלי. כשסרבתי התנתקו יחסי הידידות ביננו. הוא לא היה היחיד. לפני כחודשיים הגיע אלי לאימונים תלמיד של קולגה אחר. מסתבר שאותו תלמיד מנע בעד עצמו מלהגיע לאימונים לאחר שאותו קולגה הבהיר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי אסור לו להגיע אליי במידה והוא עוזב אותו.

גישה יהירה וחסרת מוסר שכזו היתה גורמת לסטיבן סיגל (סליחה – השריף סיגל) לצאת למסע של הרג וחורמה כנגד המורים בדוגמאות שהבאתי. אך גם אם סיגל לא יופיע, המסקנה המתבקשת מהבעיתיות שתיארתי היא שעולם אומנויות הלחימה נדרש לפיקוח וניטור כפי שכול תחום של יחסי מרות בחברה המתוקנת מבוקר.


עד אותו יום נכסף רצוי שכול מדריך,מורה ומאמן  יבין את כובד מעמדו ויתיחס אל תלמידיו  בכבוד הראוי להם

אם לא יקרה הדבר, יודה ונזיר הקונג פו יהפכו גבם עלינו ויתחבאו בארון מחמת הבושה, ומיסטר מיאגי ימשיך לקפוץ לבדו כחסידה על עמוד מבלי לומר אף מילה, ידיו מורחות ואקס לכול עבר.

וסטיבן סיגל?

הייתי מציע לכל אותם מורים נצלנים להיזהר ממה שהוא עלול לעולל להם…

קסמי אייקידו – כתבה הסוקרת את היכולות המטאפיזיות של אומני האייקידו הגדולים

רבים מהמורים שעיצבו את אומנות האייקידו, כולל מייסד האומנות מוריהיי אואשיבה, היו ידועים כאומני לחימה בעלי יכולות מטאפיזיות, לוחמים שביכולתם להכניע יריב בעזרת מגע יד קל שבקלים או לעיתים ללא מגע כלל. מי העוסק באומנות שלא הביט בהערצה בוידיאו של מוריהיי אואשיבה מטיל קבוצת אנשים בתנועת אגן בלתי נראית? או ששאב השראה מהדגמותיו המדהימות של גוזו שיודה, ראש יושינקאן אייקידו, שהיה גורם לגופם של יריביו לאבד את שיווי משקלם בעזרת לחיצת אצבע קטנה?  אכן אין ספור אגדות על יכולות וביצועים מדהימים עוטפות רבים מהמאסטרים שחלפו מהעולם, וכבר היום כבר ישנו דור חדש של מורים שממשיך בדרכם, קוסמים מודרניים שניתן לראותם מככבים בסרטונים באינטרנט.

גם אני הולכתי בשבי המקסמים כשהחלתי דרכי באייקידו. ביומי השני ביפן, יום חמישי גשום אחד בשנת 1989, הגעתי עם חבר לצפות במאסטר גוזו שיודה מעביר אחד משיעוריו לחגורות שחורות. היה זה מדהים לחוות את אווירת הקדושה בדוג’ו כשהמאסטר קד וצעד אל מזרון האימונים. הכול היו מתוחים וקדו עמוקות למולו, כאחד קופצים אל רגליהם כול עימת שהמאסטר ביקש להדגים, כמו מתחרים על הזכות לגעת בו. היה זה יותר מהפגנת כבוד לאומן. בהתנהגותם הם הראו מסירות התואמת לכוהני דת. במשך שעה שלמה גוזו שיודה הדגים והסביר בשפה שהייתה לא פחות זרה וקסומה לי ממעשיו. הוא צחק תוך שהוא מניח ברכות את ידו על כתף, זרוע או כף יד  של אחד מחבורות הלוחמים שמסביבו, בתנועה קלילה מטיל את הצעיר והחסון כמו היה ילד בגן. עוד לא נגמר השיעור וכבר נרשמתי.

מאז גיל אחת עשרה התאמנתי באומנויות לחימה אך מעולם לא חשתי תשוקה לידע כמו שחשתי באותו היום. היה משהו מהפנט בדרך בה הכניע הזקן קטן הקומה את יריביו. רציתי את  המיומנויות שהיו לו, את היכולת להכניע כול אדם ללא מאמץ, עם חיוך של ביטול שלא מש מהפנים. אבל בכדי להתקרב אל המאסטר ולגעת בנשגב, היה עליי לרכוש תחילה חגורה שחורה. התחלתי להתאמן כמו משוגע, מבלה את ימי ולילותיי, אם בדוג’ו או מחוצה לו, באימוני אייקידו.

מזלי שיחק לי וחצי שנה לאחר שהצטרפתי אל הדוג’ו נטלתי חלק בקורס מאמנים שבמסגרתו היינו צופים בדממה בשיעורי המאסטר השבועיים, בארגה מביטים בו בפעולה. לאחר הקורס קיבלתי חגורה שחורה והתקבלתי כחלק מצוות מדריכי הדוג’ו. כעת הייתי קרוב מתמיד לחוש וללמוד את טכניקת המאסטר. הצטרפתי לשיעוריו ויחד עם שאר המדריכים התנסיתי בקסמיו מספר פעמים. זכורה לי ההתרגשות בה חשתי בפעם הראשונה שנגע בגופי. ברכיי כמו הפכו למים וצנחתי לרצפה, המום ומלא סימני שאלה.

עם חלוף הימים, וככול שהתקדמתי בלימודיי, נחשפתי יותר לדינאמיקה המורכבת של חיי הדוג’ו ולדרך שבה התנהלו המדריכים מול המאסטר.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו הייתה העובדה שרק המדריכים היו אלה עליהם השפיעה טכניקת המאסטר במלא אונה ועוצמתה, ושבמקרים רבים הייתה תגובתם גם משוללת כול הקשר טכני לכיוון והעוצמה אותה הציג. זכורים לי לא פעם או פעמיים בהן הגיע אל הדוג’ו עיתונאי או סלבריטאי והמאסטר היה מבצע עליהם טכניקה כמו ניקאג’ו (ניקיו) או דומה לה. הגישה של חלק מהאורחים הייתה חוצפנית ואף מאיימת כלפי המאסטר וכולנו ציפינו לנעילת מחץ מצדו. ואולם התגובה למגעו הייתה תמיד ארצית ומוכרת, כאב מפרקים שכופף את יד האורח אך ללא נעילת הגוף המטורפת אליה היה נכנס כול מדריך מן השורה. גם היו תלמידים מספר, חגורות שחורות אך לא מצוות ההדרכה, שגם תגובת גופם הייתה הרבה יותר מאופקת.

אחד מהאוקים הצמודים של גוזו שיודה באותה תקופה היה סנסאיי מארק בייקר שלימים הפך לאחד ממיסדיי יושינקאן אייקידו העולמי. מארק היה זה ששפך אור על מציאות הקסם בבוטות שמחקה כול אפשרות לאשליה ממוחי. היה זה לאחר שיעור של המאסטר שבו מארק הדגים עימו רוב הזמן, נזרק באוויר בהינף אצבע ומתרסק על הרצפה, מתפתל לכאן ולכאן וחובט במזרון הטאטאמי כמו בכאב משתק.

מארק ירד מהמיזרון וניגש אליי. הוא החל להסביר על נפלאות המגע ואיך הנעילה הקסומה של המאסטר כמו מושכת את רצונו של האוקה ומכריחה את גופו להינעל. ואז מארק גיחך ופרס כף ידו לפניי. הוא ביקש כי אקיש עליה בקצה אצבעי והמום מיהרתי לבצע. ברגע שנגעתי בכף ידו גופו התקשח ונסק לחלל האוויר, צווחה אדירה בוקעת מפיו. הוא התרסק על המזרון וגופו החל להתעוות, כף רגלו חובטת כמו דורשת שאפסיק את מגע הקסם המושלם.


השיעור שמארק נתן לי העלה הרהוריי חטא שכרסמו במוחי. קשה היה לי להבין מדוע ישקרו המדריכים בתגובותיהם, שהרי אם המיומנים הם באמת היחידים עליהם עובד הקסם אז המדריכים הם חלק פעיל במעגל של שקרים. היו לי מחשבות על קונספירציה ומחשבות ציניות על ארגון היושינקאן כארגון כלכלי ומשומן המוכר חלומות לאוהדי אומנויות הלחימה ואף הופך את חלקם לחלק מהמערך השקרי שלו, מערך ממנו קשה להם לחמוק. שערו בנפשכם מדריך שלאחר שנים של למידה והוראה קורסת  מערכת אמונותיו מול עיניו כשהוא מגלה כי אין קסם במעשי המאסטר. הוא מאוכזב, מרגיש מרומה ואולם נטוע כה עמוק בנבכי העסק שאין ביכולתו לעזוב. הרי הוא כבר חלק מצוות המדריכים והפרנסה שלו תלויה בהוראה. יותר מכך, שמו הטוב, האגו והאינטלקט שלו עומדים בסכנה ברגע בו יקרא למלך הערום בשמו. כי הרי אם המלך ערום מה עשית עמו כול כך הרבה זמן?  בלית ברירה מחליט המדריך להמשיך ולקיים את אותו השקר. לטובתו ולטובת הארגון. האמת יכולה להירקב לה בפנים.

ואז חשבתי על עצמי והציניות החלה להתמוסס ממני. האם גם אני חלק ממעגל השקרים? הרי גם אני צנחתי כמו השאר למגע יד המאסטר. מבולבל החלטתי שהדבר הנבון הראשון יהיה לבחון את עצמי והדרך שנטלתי בכדי להפוך לאחד ה”אוקים הנופלים.”  סקרתי את לימודיי מהיום שהגעתי לדוג’ו. את תגובותיי הראשונות למראה ביצועיי המאסטר, את אימוני האוקה המפרכים שנטלתי כעוזר מדריך בכדי שאוכל להדגים עם המורים הבכירים במכון. המורים נטלו להדגמות רק את האוקים הטובים, הללו שהגיבו בדרמטיות מופרזת לכול מהלך שעשו. הבנתי כי אומנתי להיות “סופר-אוקה” וכי היה זה אלמנט מכריע לתגובותיי. ואולם גם “סופר-אוקה” ניחן בבחירה חופשית למעשיו, ואני, כאחד שאינו עוסק באיקידו לפרנסתו כמו שאר המדריכים, מדוע עדיין הגבתי למעשיי המאסטר בצורה דומה? האם טשטשו היפנים את הכרתי עד שלא ידעתי משמעות מעשיי?

בשיעור המאסטר הבא התבוננתי בעיון במדריכים כשלקחו את האוקה או הקשיבו לדבריו. קראתי את התשוקה הבוערת בעיניהם, ואת גופם חדור המוטיבציה. נדהם מחדש מהרצון המטורף והכן שלהם  לפול לרגליו. ואז הבנתי כי לא שקר מניע המדריכים להגיב כפי שהגיבו אלא דווקא חרדת קודש שרחשו אל המאסטר ואל מה שייצג. רצונם להאמין בנשגב היווה את אבקת הקסמים שפוזרה על מעשיו והפיחה בהם כוחות עלומים. היה זה מקסם אמת, חזיון דתי, אמת שתלויה באדיקות קהל המאמינים.

אך הקסם פסק לעבוד עבורי למרות שהמשכתי לקחת אוקה ואף לא חשתי מרומה או מרוגז יותר בעקבות גילויי. המשכתי ואני ממשיך לעסוק באייקידו בצורה ארצית ופשוטה. כנראה שפשוט אינני אדם דתי. אך לא רק באומנות מסורתית כמו אייקידו ניתן למצוא את הרצון לגעת בנשגב גם אם הנשגב הוא ארצי בהחלט. האם אין חניכים העוסקים בלחימת הזירה נדרכים אנרגיה בכול פעם בה הם מתבוננים בלוחם מפורסם, מדמים עצמם כסלבריטי הUFC  או ה-K1 למרות שרובם לעולם לא יגיעו להילחם ברמה מקצועית שכזו?  גם להם כמו לאומני האייקידו יש סוג של אשליה שדוחפת אותם קדימה, להיות קוסם או ואנדליי סילבה, העיקר לשאוף להיות יותר מאחד האדם.

דעתי בנושא קוסמי האייקידו המודרניים שווה לזו שלגבי קוסמי העבר. אין בליבי עליהם דבר. הארי פוטר מוכר מיליונים, אומנם רכוב על מטאטא ולא על ג’ו, אך בכול זאת קוסם חובק עולם ומפורסם לכול דבר. העולם מאמין. העולם צריך אמונה וכול עוד האמונה קיימת יש מקום לכול סוג של מקסם. כנראה שאני סוג של “מוגול” כפי שנקראים בני התמותה בפי הקוסמים וכמוגול נגזר עלי לחיות במציאות עולם אפורה.

להתנועע במעגלים – חוויות מקורס מאמני אייקידו מאת גיא דסאו

הם לא זזים כמונו על המזרון אבל עדיין יש בהם אלגנטיות קטיפתית שמאפיינת ניסיון, מן חוש חתולי להתחמק ולהתייצב על הרגליים בכל מצב. אייקידו לא מהווה מרכיב בעברם, הם הגיעו מרקעים שונים, אך לכולנו מטרה משוטפת – להוביל את דור העתיד ולפתח את הלוחם הבא.

סוף סוף, אחרי שנים של צפייה ואימונים אנחנו פה, בקו הסיום של ההתחלה. רק עכשיו אנחנו יכולים להגיד לעצמנו שצברנו מספיק ניסיון בכדי להתחיל ללמוד, והדרך הטובה ביותר ללמוד היא ללא ספק ללמד.

עבור רוב הלוחמים משלל האומנויות שהתאגדו כאן על המזרון השחור לא יהיו הרבה הפתעות. רובנו אגרנו מצבורי ידע מכובדים דיים בכדי לזכות באפשרות להיות כאן וללמוד, לפחות כך זה בכור- אייקידו. לא שאין לנו מה ללמוד יותר, ההפך הוא הנכון, אך את זה יעשה כל אחד מאיתנו בדוג’ו שלו ובתחומו. מה שנקבל כאן זה הגדרה, חידוד וחיבור. הערך המוסף של קורס מדריכי אומנויות לחימה טמון בלמידה של איך להעביר את הידע שצברנו וזה אומר שצריך להתארגן מחדש.

המאמן שלנו, שנושא באמתחתו מעל 18 שנות הדרכה ושלל תארים, הספיק כבר להפוך לאחד מאיקוני הלחימה המשולבת בארץ ובעולם. הוא, ללא ספק האדם המתאים להחליט אם בסוף הדרך נהיה ראויים לתעודת מדריך. האחריות עלינו ועליו הינה עצומה שכן תעודת מדריך זו תאפשר לנו רשמית להדריך כמעט כל אומנות לחימה, אי אפשר לחפף.

אנחנו לומדים על הכול. ג’יו ג’יטסו ברזילאי, קיק בוקס, ג’ודו, אגרוף, והדרך עדיין ארוכה. אנחנו לומדים איך להעביר תכנים, איך לחשוב בצורה מובנית, זה לא פשוט כמו שזה נראה. זה הרבה תוכן והרבה אפליקציה. זה דבר אחד להכיר טכניקה ואחר לגמרי להעביר אותה לתלמיד.

לנו יש יתרון, אנחנו הגענו מכור-אייקידו. תכני מדריך בכור-אייקידו כוללים עבודת קרקע וקיק בוקס, בנוסף לתכנים הרגילים, יש לנו את היכולת ל”התגלגל” בכבוד עם לוחמי ג’יו ג’יטסו ברזילאי ולהתאגרף ללא בושה עם אומני הישרדות בזירה. אנחנו מרגישים יותר רב-ממדיים.

זאת לא התעודה שתהפוך אותנו למדריכים, זה מה שיבוא אחרי, הרישיון להדריך רק פותח לנו את הדלת לקורס הבלתי רשמי שהסנסאיי שלנו עומד לדרוש. הדרכה בכור-אייקידו זה לא סטאז’ פשוט. אבל אין להמעיט בערך קורס המדריכים, הוא בהחלט מהווה עליית מדרגה מבחינתנו, מבחינה תודעתית. בנוסף למה שאנחנו לומדים רשמית אנחנו גם אומדים את עצמינו בפעם הראשונה מול מתמחים אחרים, זהו כלי רב עצמה. זאת הזדמנות פז לקבע את האידיאולוגיה ולסנן את המיתוסים.

כור – אייקידו נותן מענה לדברים שרק כאן על המזרון עם כולם, ניתן לראות אותם בבירור. כור – אייקידו כולל לחימה נטו, להבדיל מהאומנויות היותר מסורתיות שהולכות ומתרחקות מהשורשים הלוחמניים שלהם לטובת תדמית אומנותית. כור – אייקידו כולל התמודדות עם מציאות הרחוב שלהבדיל מאומנויות הזירה אין בה חוקים, יש מספר רב של תוקפים וגם כלי נשק. כור – אייקידו זה קודם כל אייקידו אבל עם טווח יותר מעמיק ולכן זה לא בא בקלות.

במשך שנים למדנו טכניקות הטלה ואחיזה, טכניקות ריתוק ופריקת נשק, למדנו להחליק על המזרון ולהתנועע במעגלי עוצמה צנטריפוגליים. יציבות, מרכז, דינאמיקות הגוף והתנועה, איך להרגיש את היריב שבריר שנייה לפני שהוא זז. פיתחנו רגישות אינסטינקטיבית וזיכרון שריר. יש לנו את הכלים. יש לנו את הכלים להתחיל לחלום להראות קלילים ואלגנטיים כמו שרק מדריכי אייקידו יכולים להראות כשהם מתנועעים במעגלים.

אייקידו מול MMA

 

 

 

 

אחד הנושאים המדוברים והמתוקשרים ביותר כאשר דנים באייקידו הוא האפקטיביות של השיטה במצבי הגנה עצמית. האם אומני אייקידו יכולים באמת להשתמש בטכניקות הלחימה שלהם בכדי להגן על חייהם? האם תורת הלחימה שלהם מיושנת בתפיסתה? האם טכניקות האייקידו חסרות בסיס במציאות ואף הזויות במהותם יתכן שכך הדבר כאשר מנתחים את האומנות בראייה פופולרית וללא התיחסות למקור ממנו צמח האייקידו.

ימיינו מסמנים תקופה שבה פופולריות הספורט הלחימתי המשולב, ה- MMA תופסת תאוצה. ה-MMA  הוא ספורט מתוקשר עם שידורים שוטפים בטלביזיה ובאינטרנט. החשיפה היא כה גבוהה שאין זה פלא שרבים כיום בוחנים את עולם הלחימה דרך זגוגית הזירה.

קשה לטעון כי לחינם הדבר. אחרי הכול לוחמי הזירה הם ספורטאים מיומנים, בעלי מכות עוצמתיות, בריחים וחניקות שגורמים להכנעה חד משמעית של היריב. אין בזירה סנסאיי שיסביר ויצדק טכניקה זו או אחרת. המציאות בזירה מדברת בפני עצמה.

פופולריות ה-MMA גרמה לזלזול כמעט מוחלט באייקידו ובשאר האומנויות המסורתיות מהעובדה הפשוטה שלאומנויות אלו אין תשובות רלוונטיות למציאות של הזירה. רבים וטובים נפלו ברשת הפופולריות הזאת ולראיה היא העובדה המצערת שלא מעט אומני לחימה מסורתית נטשו את אומנותם לטובת הג’וג’יטסו הברזילאי, הקיק-בוקס, התאיי-בוקס וההאבקות – ענפי הספורט שמרכיבים את ספורט ה-MMA.


אך האם ראיית הזירה כמציאות של הגנה עצמית היא נכונה? תשובתי הנחרצת היא לא והנימוק לכך הוא פשוט: בזירה יש חוקים בעוד שבמציאות של הגנה עצמית החוקים אינם קיימים!

חוקי זירה נועדו להגן על הלוחמים ממגוון של אפשרויות מסוכנות. בזירה אסור להכות לנקודות תורפה כמו העיניים, אצבעות, עמוד השדרה והאשכים, (ניתן לראות את ההשפעה הבלתי מתפשרת של מכות שכאלה כאשר חובט אחד הלוחמים את יריבו בנקודת תורפה שכזאת. לוחם גדול ומיומן מתרסק על הקרקע והקרב מופסק לחמש דקות תמימות).

בזירה גם מוגבלים אמצעי הלוחם. נסו לשער מה היה קורה לו היה מותר ליריבים לנגוס האחד בשני או להשתמש בכלי נשק קרים או חמים?

ובל נשכח. בזירה אין יותר מיריב אחד לחשוש מפניו ויש תמיד שופט שיעצור את הקרב למניעת סכנה לחיי היריבים.

מציאות ההגנה העצמית שונה מהותית ממציאות הזירה ולמרות שרבות מטכניקות ה-MMA אפקטיביות לשימוש בסיטואציות מסוימות של הגנה עצמית, הרי שאסטרטגית הקרב והסכנות העומדות בפני הלוחמים שונות מהותית במרבית המקרים של הגנה עצמית.

אין מטרת המאמר לצאת נגד ספורט ה-MMA אלא להבהיר כי ראיית הספורט כעיסוק בהגנה העצמית היא ראיה פופולריות ולא מציאותית בהכרח. עיסוק ספורטיבי בלחימה היה מתמיד כלי מצויין לתרגול מיומנויות הלוחם בסביבה בטוחה אך מעולם לא נועד לחקות את שדה הקרב. מציאות הגלדיאטור אינה מציאות הרחוב!

אייקידו, לעומת הספורט הלחימתי, צמח ממציאות של הגנה עצמית. המקור הלחימתי של האייקידו הוא תורת הלחימה של שבט סמוראים, תורה שהוכיחה עצמה כיעילה במשך מאות שנים.

הלוחם הסמוראי היה לוחם חמוש בחרב ובסכין גם כשלא לבש את שריונו ויצא למלחמה. תורת הלחימה שלו, אם כך, נסבה בעיקרה בשימוש בכלי הנשק ובנסיונות יריבים ליטול ממנו את כלי נשקו או להפך – פירוק האוייב מנשקו. רוב טכניקות הסמוראים היו כאלה של בריחים והטלות, ולא רק טכניקות הסמוראים. גם הסייפים הארופאים של ימי הביניים השתמשו בטכניקות דומות, כפי שמתואר בספרו של טלהופר, (TALHOFFER), ספר העוסק בלחימת סייפים.


לסמוראי לא היה עניין רב בקרבות ללא כלי נשק או בטכניקות בהם יצטרך לחבוט באגרופיו, להתגושש או לרדת עם היריב לקרקע בשדה הקרב. רק דמיינו מה היה עולה בגורלו של הלוחם אם היה צונח על גבו עם שריון, קסדה וכלי נשק, תוך שהוא מנסה לבצע בריח על מרפק היריב. גם אם היה עולה הדבר בהצלחה הרי שהיותו שכוב בשדה הקרב היה חושף את הלוחם לסכנות מיותרות.

אומנות האייקידו אימצה את טכניקות הסייף הסמוראי אך השילה מעליה שני אלמנטים חשובים. האחד הוא טכניקות בהם יוזם הלוחם את ההתקפה. השני הוא כלי הנשק. בעוד שהאלמנט הראשון מגביל את מגוון ההתקפות של הלוחם הרי שהשני פושט מהטכניקה את כול עוקצה. שהרי מה הטעם ללוחם או ליריב לאחוז מפרקי יד או לתקוף במכות של דקירה וחיתוך אם אין להב בידם?

מייסד האייקידו, מוריהיי אואשיבה, הוציא את שני מרכיבי הייסוד הללו מטעמים פילוסופים ופוליטים. פילוסופי מכיוון שדגל בשלום ובחוסר התנגדות, דבר ששלל רעיון של קונליקט יזום. פוליטי מכיוון שביפן המודרנית בוטל מעמד הסמוראים ואסור היה ללכת חמוש ברחובות.

חסרונם של אלמנטים אלו מקשה על העוסקים והשופטים את טכניקת האייקידו להבין את מרכיבי ההגנה העצמית החבויים באומנות. ואולם קל להבינם אם הטכניקות מתבצעות על ידי לוחמים חמושים בכלי נשק קר או חם, באקדח, פגיון או אלה, חייל או איש משטרה. ברגע שכלי נשק נכנס לתמונה הוא הופך מייד למרכיב הסכנה העיקרי. טכניקות של אחיזות מפרקים, בריחים והטלות הם הטכניקות העדיפות במקרים אלו.


לסיכום ניתן לטעון כי טכניקת האייקידו הינה בעלת רלוונטיות להגנה עצמית לא פחותה מזו של הMMA  ובמקרים מסויימים אף עולה עליה ביעילותה. כול שנדרש מאיש האייקידו הוא ראיית המקור הלחימתי שממנה צמחה האומנות.

 

מוריהיי אואשיבה – איש בעל חזון

מוריהיי אואשיבה נחשב בקרב רבים כאיש בעל חזון ויצירתיות, אדם שכול חייו היו רצף ארועים מופלאים, כשהחשוב מכולם הוא רגע אחד של התרוממות נפש בו המציא את אומנות האייקידו. הסיפור על אותו רגע רומנטי כבר הפך מזמן למיתוס. אחזור עליו בקצרה. השנה היא שנת 1925, המקום אייאבה, יפן. השעה היא שעת בוקר ואואשיבה נושא תפילה ומדיטציה בחצר ביתו. לא הרחק משם עומד קצין צבא שהוא גם איש קנדו מהולל ומחכה בקוצר רוח לאואשיבה. כמה ימים קודם לכן, קרא אותו איש קנדו תיגר על מוריהיי אואשיבה, שכבר אז נחשב כאיש לחימה מפורסם

(אואשיבה בתקופה בה המציא את האיקידו)

אואשיבה מסיים את תפילתו ונע באצילות לעבר יריבו. הם קדים האחד לשני ואיש הקנדו מניף את הבוקןהמקל דמוי החרב – מעל לראשו. אואשיבה עומד דרוך אך נינוח בידיים ריקות. רגע מתוח עובר בו בוחנים השניים איש את רעהו, ואז איש הקנדו פורץ קדימה ומנחית את הבוקן לעבר ראשו של אואשיבה. להב הבוקן שורק באוויר כמו חרב, בדייקנות ובמהירות מתקרב אל המקום בו עומד אואשיבה. הבזק אור חולף חולף מול עיניי אואשיבה חלקיק שניה לפני שיוצאת ההתקפה ומסמן לו את כיוונה. הבוקן אינו מוצא את מטרתו. אואשיבה נעלם מהמקום כרוח רפאים. איש הקנדו סב על עקביו, מוצא את אואשיבה עומד שם, ופותח במכלול של התקפות. חיתוכים מדוייקים בוצעים דרכם אל אואשיבה ששוב ושוב חומק באלגנטיות

הזמן עובר ואיש הקנדו שטוף הזיעה מתחיל להחלש. אך הוא ממשיך לתקוף למרות שמודע לחוסר התכלית שבנסיונותיו. גופו מסרב לנוע אך הבושה וכבודו העצמי דוחקים בו להמשיך. אואשיבה מזהה את הכניעה ללא מילים ומסמן לאיש לחדול ממתקפתו. האיש עוצר, הכרת תודה בעינייו, והם קדים האחד לשני. האיש הולך לדרכו אואשיבה מביט בו ומחייך לעצמו. האיש הולך זקוף – הוא הפסיד בקרב אך כבודו העצמי לא נרמס. כשנעלם מהעין אואשיבה צועד אל הבאר שמאחורי ביתו ושוטף את גופו.

 ואז, לפתע, נפתחים שערי שמיים ואור זהובות בוקע מתכול הרקיע. קרן אור עוטפת את גופו של אואשיבה, בחמימות ממלאת אותו בידע ועוצמה. מאוחד עם היקום, אואשיבה קורס תחת עוצמת החיזיון שחולף מול עיניו. עוברות דקות רבות עד שמשתחרר מהחוויה.

“סאטורי

“הארה”

אואשיבה נגע בנשגב והדבר גיבש את כול הידע שרכש בימיי חייו וקיבץ אותו למקשה אחת. רגע של יצירה – רגע לידת האייקידו.

 הסיפור הוא כמובן פנטסטי אך בעל חשיבות רבה בעיצוב אומנות האייקידו. הוא מציין את הנופך הרוחני והדתי שלה כמו גם את שורשיה התרבותיים וההסטורים. הוא ממחיש כי האייקידו היא אומנות מיסטית של מיסטיקן.

אך מה היא אם כן המצאתו הגדולה של אואשיבה ומה חידש בתחום הלחימה? מה באמת מקורי באומנות האייקידו?

ניתוח פשטני של האומנות יראה כי אין דבר חדש במרכיבי האייקידו, לא ברמה הפילוסופית\רוחנית ולא ברמה הלחימתית.

 ראשית ניגע בתכנים הלחימתיים של האומנות. טכניקות האייקידו נלקחו ממכלול טכניקות הדאייטו-ריו, תורת לחימה עתיקת יומין של משפחת הסמוראים המפורסמת – משפחת טאקדה. מתוך טכניקות הדאייטו-ריו אואשיבה בודד את הטכניקות הקשורות לסמוראי החמוש. ניתן לראות את אלמנט הסמוראי החמוש ביציבה, תנועה ואסטרטגית הלחימה של האייקידו. הגוף זקוף, הידיים פרושות לפנים כשל האוחז בחרב ומגוון ההתקפות נע בין אחיזות למניעת שימוש בחרב לבין מתקפות של דקירה וחיתוך.

(סוקקו טאקדה – מורו של אואשיבה)

גם שמות הטכניקות בהם השתמש אואשיבה בייסוד האייקידו היו שמות הלקוחים מתורת הדאייטו-ריו. שיטת יושינקאן אייקידו, המשמרת את אומנות האייקידו כפי שתורגלה בשנותיה הראשונות, קוראת עד היום לטכניקות בשמות של הדאייטו-ריו. לאחר מלחמת העולם השניה, אואשיבה שינה את שמות הטכניקות בכדי לתת יחוד לאומנות שיצר. איקאג’ו הפך ל-איקיו, ניקאג’ו ל-ניקיו וכן הלאה. לזכותו יש לאמר, כי כאשר נטל צעד זה כבר היה שוני מהותי בין טכניקת האייקידו לדאייטו-ריו – לא בסוגי הנעילה וההטלה, כאמור, אלא בעקרון הסיבוב ובכוונה.

 את התנועות הסיבוביות של האייקידו פיתח אואשיבה מהיום בו זכה בהארה. בתחילה היו אלו תנועות נוקשות וחדות כשהדגש היה על עוצמה ויעילות, כפי שניתן לראות בטכניקת יושינקאן אייקידו ואף בטכניקת איוואמה אייקידו. ואולם, ככול שהזמן עבר, כך הפכו התנועות לרכות וסיבוביות, והדגש עבר למישור של חיבור וזרימה. יש שיטענו כי עקרון הסיבוב והזרימה הוא ההמצאה הגדולה של אואשיבה, אך האם יש אמת בדבר?

הדעות והעדויות חלוקות בנושא, במיוחד לאור העובדה שאואשיבה בילה במונגוליה בשנת 1924, חודשים ספורים טרם נולדה אומנות האייקידו.

(אואשיבה במונגוליה)

 מסעו המיתולוגי של אואשיבה למונגוליה כשומר ראשו של אוניסבורו דגוצ’י, שיוזכר בהמשך, היה גם לדברי המיסד, רצף חוויות שעיצב את אומנותו. הוא סיפר על  הבזקי אור שלפתע הופיעו מול עינייו כאשר הותקפה פמליית דגוצ’י מהמארב – הבזקי אור שהורו לו את כיוון הירי של כדורי האוייב. הוא גם ציין את הרגע בו עמד עם אנשי דגוצ’י מול כיתת יורים כרגע מכונן בחייו.

(אואשיבה ודגוצ’י מול כיתת היורים)

אואשיבה הזכיר את הדרמטיות, את הרגעים בהם התחכך עם המוות ואת הרומנטיות שבמסעם הלא יאומן לבסס את “ירושלים החדשה” בערבות מונגוליה. חוויות אלו דווחו בהרחבה ואין בכוונתי להוסיף עליהן במאמר זה. ברצוני להסב תשומת הלב אל חשיפתו של אואשיבה אל אומנויות הלחימה המקומיות, חשיפה שבדרך כלל נוטים לייחס לה חשיבות מעטה.

 בתוקף תפקידו כשומר ראשו ושר צבאו של דגוצ’י, אואשיבה הקים צבא. במשך ימים הוא גייס לוחמים מקרב המקומיים. הוא בחן את מיומנותיהם, נלחם עימם וחקר את אומנותיהם. יש להניח, אם כן, שבשלב זה או אחר הוא נחשף לטאיי צ’י, צ’יקונג ופאקואה, אומנויות לחימה סיניות שהשתמשו בתנועות סיבוביות רכות ועסקו בעשייה רוחנית. לפי התיעוד לא התרשם אואשיבה מיכולתיהם ואומנותיהם של המקומיים ואולם יש לזכור כי אואשיבה, כרבים מהיפנים בני זמנו, התייחס בהתנשאות קולוניאליסטית אל הסינים והמונגולים. גם אם היה המפגש עם אומנויות הלחימה הסיניות משמעותי לפיתוח הטכניקות הרכות והסיבוביות של האיקידו הרי שאואשיבה מעולם לא היה מודה בזאת. דבר אחד בטוח – יש סבירות גבוהה שגם הטכניקה הסיבובית של האייקידו אינה מצביעה על מקוריות גרידא. אך בואו נניח לטכניקה לזמן מה וניגע לרגע בכוונה שמאחוריה, בפן הפילוסופי והרוחני של האומנות. האם יתכן כי שם טמונה ההמצאה?

 הבסיס הפילוסופי\רוחני של האייקידו מקורו כמעט כולו באומוטו-קיו, דת שבזמנו של אואשיבה זכתה לפופולריות ביפן. האומוטו-קיו הונהגה בידי אוניסבורו דגוצ’י הכריזמטי. דגוצ’י היה איש רוחני בעל חזיונות נבואיים, יכולות ריפוי וכישורים אומנותיים נדירים, (הוא צייר, כתב ספרים ופואמות, קידר ורקד – עבודות הציור והקדרות שלו שנשתמרו יוצאות דופן – כך גם הפואמות). הוא היה גם פוליטיקאי מבריק, אדם שסחף מאות מליוני יפניים אל חיקה של דת האומוטו.

דת האומוטו הינה דת שאמניסטית שנוסדה בידי נאו-דגוצ’י בשלהי המאה ה-19. יפן, שפתחה את שערי נמליה למערב בכפייה באמצע המאה ה-19, עברה בעקבות כך מהפכה פוליטית ודתית. מעמד הסמוראים נעלם כאשר חיילים מודרנים ממגוון מעמדות החברה לקחו את מקומם. גם דת השינגון בודהיזם, שבמשך שלוש מאות שנה הייתה הדת הרשמית ביפן, החלה לאבד ממעמדה הטוטליטרי. התוצאה לכך היא שעשרות דתות צצות ומגיחות כמו פטריות לאחר הגשם. חלק מאותן דתות מקורן בכפריים שעברו חוויה רוחנית שבעקבותיה הפכו לשאמנים, סוג של מדיומים שלטענתם תקשרו עם אלי הטבע היפנים. דת האומוטו, שנוסדה בידי נאו דגוצ’י,הייתה אחת מדתות אלו.

 https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcSr24mGhJeMh41xXb0rOWJ0aA2V8CO_U3GceH-Myns-r_3jGRFM

(נאו דגוצ’י)

נאו היתה כפריה ועניה מרודה שחייה היו חיי סבל. יום אחד, בשלהי חייה, החלו חזיונות לשטוף את מוחה  ודברי נבואה בקעו מפיה – לטענתה לא דבריה שלה אלא דברי האל עימו תקשרה. בודדים נסחפו אחריה ואף לא אחד מאנשי המעמד הגבוהה ביפן. נאו היתה גסה ולא מלומדת, דבר שהקנה לה גישה רק אל בני המעמד הנמוך ביפן. אוניסבורו, בעקבות טראומה בה כמעט מקפח את חייו, עובר חוויה דתית עזה שלאחריה הוא פורש מחיי הוללות ותר אחר מימוש שאיפותיו הרוחניות. מסעותיו מובילים אותו לנאו, שלוקחת אותו תחת חסותה. וזמן קצר לאחר מכן דגוצ’י מתחתן עם ביתה ויורש את הנהגת הדת.

(אוניסבורו דגוצ’י)

כאשאוניסבורו בראשה, החלה דת האומוטו לכבוש את לב האוכלוסיה. אוניסבורו פרסם מאמרים, ערך עצרות, שכתב את דוקטרינת האומוטו, ובהיותו איש משכיל וכריזמטי, סחף אחריו אנשים מכול קשת החברה היפנית. כמובן שחלק גדול מהצלחת הארגון הוא תודות לאישיותו ופועליו של אוניסבורו, ואולם, גם הדוקטרינה והפילוסופיה של האומוטו היוו גורם לא מבוטל להצלחתה.

 דת האומוטו ביססה עצמה על רעיונות הלקוחים בעיקר מדת השינטו, דת שבה יש ריבויי אלים המייצגים את כוחות הטבע, מרכיביו וברואיו. לפי השינטו, היקום נוצר מצלילים ראשוניים, עוצמתיים ורוחניים הנקראים קוטודמות. הצליל הראשוני היה “או”, השני “מו”, וכאשר השתלבו נוצר “אומו” – לידה ביפנית. משם המשיכו להתפתח שילובי צלילים שונים שיצרו את האלים כאשר. שניים מהאלים, איזנמי ואיזנגי, בוראים את העולם. לפי השינטו, שושלת הקיסרות היפנית החלה מאחד מצאצאי אלת השמש – אמאטרסו. לאומוטו קיו הייתה וריאציות שונות למיתולוגיות העתיקות. לדוגמא: הצליל  הראשוני לפי אומוטו היה “סו” ולא “או”; אלת השמש לקחה את השליטה ביפן רק לאחר שנישלה את השליטים המקוריים שלה. אוניסבורו גם ראה עצמו כאמאטרסו בגוף גבר ובהזדמנויות שונות הוא לבש בגדי נשים. הוא אף רכב על סוס לבן כפי שנהג קיסר יפן.

(אמאטרסו – אלת השמש)

השינטו היה רק נדבך אחד של פילוסופית האומוטו. שולבו בה גם רעיונות של קונספצואיזם, בודהיזם ואף פילוסופיה מודרנית של של שלום והרמוניה עולמית, של שיוויון בין מעמדי, גזעי, מיני, וכן הלאה. היא גם הטיפה לאהבה, לאחדות רוחנית  עולמית ולבטויי הנשגב דרך האומנות.

Image result for deguchi and ueshiba

(דגוצ’י ואואשיבה)

כאשר אואשיבה פגש באוניסבורו לראשונה כבר היה דגוצ’י אישיות מפורסמת אם גם מפוקפקת ביפן. אואשיבה הפך לחסיד נלהב של דגוצ’י ובשנת 1919 עבר עם משפחתו לאיאבה, מעוז האומוטו-קיו באותם הימים. כמורהו ורבו של אואשיבה הייתה לדגוצ’י השפעה מכרעת על התפתחותו. הוא היה זה ששידל את אואשיבה ללמד לחימה את חסידי האומוטו ואף פתח עבורו בתי ספר בכול רחבי יפן; כמעט בכול עיר ומחוז בו היו מרכזי האומוטו קיו. כמובן שהדבר הפך את אואשיבה לאחד מאנשי הלחימה המפורסמים ביפן.

 דגוצ’י גם היה האיש שדרש מאואשיבה להתרחק מסוקאקו טאקדה, מורהו של אואשיבה בדאייטו-ריו, ולשנות את תורת הלחימה שלימד לכזו שטומנת בחובה את עקרונות האומוטו קיו. דגוצ’י היה האיש שהכניס את המושג אייקי גם לדאייטו ריו ומאוחר יותר לאומנות שאואשיבה פיתח. אואשיבה היה מאמין אדוק ועד ימיו האחרונים הוא התפלל וביצע טקסי היטהרות, (צ’ינקון קישין ומיסוגי) כפי שנהוג באומוטו קיו. הוא גם אימץ לו את שירת הקוטודמה, ראה ב-“סו” כצליל הראשוני של היקום והטיף לאהבה, לרוחניות, להרמוניה וביטויי אומנותי. אואשיבה כתב פואמות, קליגרפיה וכול שנה היה מזמין את כוהני האומוטו קיו לתפילה השנתית במזבח האייקידו שבאיוואמה.

 אם כן ראינו כי מרכיבי האיקידו מבוססים בעיקר על טכניקת הדאייטו-ריו והפילוסופיה הדתית של האומוטו-קיו. ראינו גם שארועים אקראיים עזרו לעצב את אואשיבה ואת האומנות שפיתח; כמו המסע למונגוליה ועקרון הסיבוב. כמו דגוצ’י והפרסום הסוחף שנתן לאואשיבה כאומן לחימה.

לכאורה אפשר לטעון כי אין כול חדש באייקידו וכי האומנות היא בעצם שעטנז מוצלח של תכנים הלקוחים ממקורות שונים. אני אומר לכאורה מכיוון שלטעמי דווקא אותו שילוב הוא הוא ההמצאה הגדולה. לא תמיד הרעיון המקורי הוא העיקר ואתן דוגמא אחת התומכת בהנחה זו.

 הידעתם כי כבר לפני ספירת הנוצרים הומצאו פסי המסילה ומנוע הקיטור? המסילה החצובה בדרך שימשה את הקרוניתים להסעת ספינות על פני היבשה כאשר עבדים ובהמות מושכים אותן והמסילה מאבטחת את דרכן; מנוע הקיטור, שתועד לראשונה בכתביו של “גיבור אלכסנדריה”, שימש ליצירת תנועה של גופים שונים אך עם ערך מעשי קלוש. לקח עוד אלפיים שנים עד שוויליאם מורדוך חיבר את שני המרכיבים ויצר את רכבת הקיטור הראשונה. לאור העובדה כי מרכיבי הרכבת היו קיימים כבר לפני הספירה, האם ניתן לטעון כי השעטנז של מורדוך איננו בגדר המצאה? ואם כך הדבר האם לא נוכל לטעון גם שכול רכב אין בו מקוריות מכיוון שנסמך על המצאת הגלגל, שכול ספינה בבסיסה היא הרפסודה, ושאדריכלות היא אפליקציה משמימה של בתי הקש. אם נרחיק לכת יותר נראה כי הראשוניות האמיתית כבר טמונה בטבע שמסביבנו. תורת היחסות מסתמכת על התבוננות בגרמי השמיים, המטוס מחקה את מעופה של הציפור, הפניצילין, חומר טבעי שבודד בידי פלמינג אך כבר היה בשימוש מאות שנים.

 ראשוניות מרכיבי היצירה, אם כן, אינם המדד היחידי או העיקרי לחשיבותה. מה שמייחד אותה הוא השימוש היצירתי והמעשי במרכיבים וכן בערך המוסף שאותו שימוש נותן לחיי האדם. אומנות האייקידו היא בדיוק סוג כזה של הכלאה כאשר מן הצד האחד נמצאת תורת הקרב הרצחנית והפרקטית של הדאייטו ריו ומן הצד השני פילוסופית האהבה, זרימה והרמוניה של האומוטו קיו. לכאורה השילוב הוא בלתי אפשרי ואף על פי כן הצליח אואשיבה ליצור אומנות לחימה של הרמוניה וזרימה, עשיה ההופכת פילוסוף לסמוראי וסמוראי לפילוסוף.

 לדברי אואשיבה, לוחם האייקידו הוא איש של שלום וצדק הדוגל בחוסר אלימות ובשמירת כבודם וגופם של של יריביו. אואשיבה שהיה מיסטיקן, האמין כי יש בידי האדם להגיע ליכולות מטאפיסיות דרך האייקידו. האייקידו, בעיניו, היה כלי שדרכו יכול האדם לגעת בנשגב ולהפוך ללוחם-האור, אביר ג’דיי הממגר את חשכת הרוע מפני זוהרו של הטוב. 

Image result for jedi

בכדי לעשות את השילוב המעשי, לקח אואשיבה את תנועת הסיבוב והזרימה והכיל אותה על טכניקת הדאייטו ריו. את החרב, שהייתה כאמור כלי הלחימה העיקרי של הסמוראי, הוציא אואשיבה ממכלול הטכניקות. ובמקומה הפך את זרועותיו של הלוחם לחרבות, לטגאטנה, כאשר החבטות והמיתקפות שלהם הם כשל המתקפות בחרב. הלוחם חייב היה להיות נקי מרבב ולכן טקסי הטוהרה, המיסוגי, של האומוטו קיו הפכוו לחלק בלתי נפרד מהמשוואה שפיתח. גם עולם הדימויים בו השתמש אואשיבה לתאר את טכניקת האייקידו היה עולם פנטסטי של אלים וצלילי עוצמה, כאילו הטכניקה מתבצעת במישור קיומי אחר.

 אם נחזור לתאור של חווית ההארה המופיעה בתחילת המאמר נוכל לראות כי הקרב שניהל אואשיבה עם הקצין משקפת בדיוק את הלך רוחה של האומנות שפיתח. הוא מנצח ללא פגיעה בגופו ובכבודו של הקצין, הוא טהור ומפגין יכולות על בגלל היותו מקושר עם איתני הטבע. אואשיבה היה עיקבי בגישה בה נקט וכול חייו עסק בשיפור הקונספט שיצר. הוא היה איש בעל חזון לכול דבר והשעטנז שיצר עומד בהחלט בתנאי המקוריות-שבשילוב, ובדרישה לערך מוסף לחיי האדם.

Image result for robert mcnamara

 (רוברט מקנמארה)

זכור לי ראיון שנערך עם מקנמארה בערוב ימיו. מקנמארה, שהיה שר ההגנה האמריקאי במלחמת ויאטנאם, נתן עשרה לקחים מחייו ואזכיר את אחד החשובים שבהם. מקנמארה סיפר כי כעשרים שנה לאחר תום מלחמת ויאטנאם הוא ישב לארוחת ערב עם אחד ממנהיגי הויאטקונג. מיד הם החלו לדון בנושא המלחמה ובשאלת השאלות – על מה ולמה נלחמו? מקנמארה הסביר לויאטנאמי כי כול שהיה ברצון האמריקאים במלחמה הוא לשחרר את ויאטנאם מעול הקומוניזם. להפתעת מקנמארה תשובתו של בן שיחו הייתה נחרצת – “קודם סבלנו מעול הצרפתים וכשהם הלכו אתם הגעתם.”

 מקנמארה הבין באותו הרגע כי כול אחד מן הצדים נלחם על דברים שונים. אמריקה למען הדמוקרטיה – ויאטנאם לעצמאות. הוא סיכם ואמר כי “ללא רחמים והבנה של מטרות האוייב, לעולם לא תיגמר המלחמה.”

תרגיש מקנמארה.

 תזרום מקנמארה.

 לו רק לקחת שיעורי אייקידו הכול היה נגמר הרבה יותר מהר…

 חשוב לציין כי אואשיבה ראה את כול מרכיבי האומנות כחיוניים לעשייה מוצלחת של האייקידו. ההיסטוריה רצתה אחרת ומרבית ממשיכי דרכו מעולם לא נגעו ונחשפו אל עומקי העשייה הדתית שלו. לא היה הדבר בכדי – עולם המושגים של השינטו לא היה מוכר למרבית היפנים בזמנו, ויש תעוד לכך שכשאואשיבה היה מסביר במונחים שכאלו, רוב התלמידיו היו בוהים בו בחוסר הבנה מוחלט.

מה שנשתמר מהפן הדתי של האומנות הם הרעיונות הפילוסופיים של הרמוניה, שלום עולמי ונגיעה בנשגב. אך האם באמת ניתן לגעת בנשגב ללא התמונה הכוללת של טקסי ומושגי הדת? התשובה לא פשוטה. התשובה היא כנראה מאמר חדש.